היום, מתקיימת צעדת הנשים.
בחרתי להצטרף אליהן באמצעות פוסט זה.
לפני כחמש שנים, כחלק מתהליך הגדרת הייעוד שלי, קיבלתי מסר, שלא הבנתי, מדוע הגיע דוקא אלי.
חלקו הראשון היה ברור - 'כולנו אחד" - והיה מחובר לשליחות שלי.
חלקו השני היה - 'זה זמן הנשים להופיע על במות על העולם ולהנהיג'. שני החלקים היו כרוכים זה בזה.
על אף שהגעתי ממערכת גברית, שהיו בה התמודדויות לא פשוטות, גם כאשה, לא היתה לי שום תפיסה מגדרית והשאיפות שלי לאחר השחרור, נגעו לקבוצות מעורבות. עם הזמן, אמרתי 'כן' לקבוצות נשים ולעשיה עם נשים.ה'כן' חשף אותי לנשים מדהימות ולפוטנציאל אינסופי, שברובו אינו ממומש.כמעט מאז בריאת העולם ועד תחילת הפעילות הפמיניסטית, התנהלה החברה האנושית באופן לא שוויוני, כאשר גברים היו אחראים לפרנסתן ולרווחתן של הנשים, ואף חירותן הייתה בידיהם. כולנו מכירים שבריאת האדם מתוארת בשני סיפורים: תחילה, כיצור אחד בעל שני צדדים – "זכר ונקבה", שנקרא "אדם", ולאחר מכן , סיפור של יצירה בשלבים: תחילה נוצר אדם, בלי בת זוג, ואז עלה הצורך ליצור מגופו, "עזר כנגדו", שנקראת אשה. מהסיפורים, ברור שמין אחד אינו יכול להתקיים ללא המין השני, אך לא מובחנים ההבדלים ביניהם, למעט מה שנובע מהשונות הביולוגית.כתוצאה מאכילת פרי עץ הדעת, נוצר קלקול וחלק מהענישה נגע ליחסים בין האיש והאשה, שהפכו להיות יחסים לא שוויוניים, כשהגבר שליט על מקורות הכח והרווח.הקלקול דורש תיקון. כבר לפני כ 70 שנים, הרבי מלובביץ', עודד את ההתעוררות הנשית העולמית, כי לדבריו, סופה להביא את הגאולה,שהיא "תחילתה של תקופת הנשים". בד בבד, גם מתח ביקורת על התנועה הפמיניסטית, שמביאה מודל אחד לחיקוי - המודל הגברי, שמפחית, לדבריו, מערכה העצמי של האשה ומתפקידיה הייחודיים. הרבי טען, שעל קולה של האשה להישמע, לא רק מטאפורית, אלא גם כפשוטו (למשל בשעת החתונה מתחת לחופה) כדברי הנביא ירמיהו: "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים... קול חתן וקול כלה".. כשהנביאים מתארים מצבי גאולה הם מדברים על שוויון נשים ואפילו על מהפך ביחסי הכוחות: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר (ירמיהו). בעיניי גאולה, היא מצב תודעתי וכשהנקבי שולט, הכוונה שהתודעה הפרטית והקולקטיבית תהא של אהבה, חמלה, שיתוף ואחדות. תודעת שלום. עם עצמנו, בינינו ועם העולם. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה'. (הושע, פרק ב, פסוקים יח-כב). וזה התיקון של טו באב. תיקון לתשעה באב ולקלקולים, שעיקרם שנאה, פירוד ואגו. היום, נותנים לנו הזדמנות לבצע את התיקון האחרון של השנה היהודית (לאחר מכן מתחילות ההכנות לשנה החדשה) והוא תיקון של אחדות ואהבה . מי שמסוגלות לחולל את השינויים הללו, הן הנשים.אם שליחות חב"ד נכנסו לקובה של קסטרו, כשקוקה קולה, לא הצליחה, ביכולתנו להיכנס למוקדי קבלת ההחלטות בירושלים. "גאולה הו גאולהנשקי אותי עכשיו נשמהנשים הן מיליםהן מים חייםאוהו גאולה" (חמי רודנר)חג שמח