השפעת התודעה על הקולקטיב
לראשונה מזה שנים שאני בארץ בתקופה זו.
הזדמנות לחשבון נפש :
בין 2 עצירות - הפרטית והקולקטיבית .
בין יום הכיפורים תשע"ט ליום הכיפורים תשפ"א.
הראשונה נכפתה עלי ע"י הלב.
השניה על כולנו ע"י הכתר.
בראשונה, למדתי את חכמת הביצית ההאטה והחיבור ללב.
והתחלתי תהליך של חזרה לעשיה עם הפנמת לקחים,
אז מה לעזאזל עוד מבקשים ממני? מאיתנו? אז יש חשבון נפש אישי.
אלא האישי לא נשאר רק בפרטי.
כל מה שקורה לי , לנו בתקופה זו, כל אי שביעות רצון , כל פחד, כל חשש, כל ביקורת, כל דוקא, משפיעים על כולנו.
תודעת הקולקטיב, שמורכבת מתודעתי, מתודעתך, מתודעת כולנו. היא עדיין הישרדותית, גם אם לרגעים יש הבלחות של שפע, השפעה ואחדות.
דיוק, צמצום והתרחבות
עצירה זו באה ללמד אותי דיוק, צמצום והתרחבות.
להלך כצינור ריק ולהתהוות למה שיש, תוך אמון וידיעת הלב והנשמה.
לא בכדי, יום כיפורים לאחר ראש השנה.
ההיגיון אומר, קודם תבקש סליחה , תסלח ותתנקה ואז תוכל לבקש בקשות חדשות.
אלא שהקצב של הראש והלב לא מסונכרנים.
הראש רץ קדימה.
ללב לוקח זמן. משלו.
באלול מתחילה התעוררות.
בראש השנה, הראש כבר שם.
הלב צריך עוד זמן.
10 ימים של שיבה אל הלב וההוויה ואז יום כיפורים.
את הדין לאל נותנים לפי האמונה היהודית, לאחר המוות.
הדין של מטה ביום הכיפורים הוא הדין של היחסים בינינו.
אז במעמד זה , כשכל הוויתי וחלקיי, מוכוונים ככלי אחד, אני מרוקנת את הכלי. אני משליכה את השיפוטיות, את ה'אני צודקת' את האחיזה בתוצאות, שיש דרך נכונה, את הביקורת, את הטלת הספק, את הויתור לעצמי ועל עצמי, את חוסר הבטחון והאמונה, חוסר הרגישות, את האמת שלי, את הידע ואת חוסר הידע-ה, את האשמה, את השקר , את הקנאה ואת לשון הרע.
אני מבקשת סליחה.
סליחה על חלקי.
סליחה מחברי ההממשלה, הכנסת הרשויות וגופי הציבור
סליחה מחבריי מימין , מרכז ושמאל, מצפון עד דרום
בקיבוץ, בעיירת הפיתוח, בעיר ובמושב, בארץ ובעולם,יהודיים ושאינם יהודיים
סליחה מחבריי במעגלים השונים סליחה מבני משפחתי הגרעינית והמורחבת.
סליחה לי ומעצמי.
ואני סולחת לכל אחד ואחת.
ואני מתפללת שאלמד להתרחב להכלת כל מה שיש וקיים. לנשום לתוך הכיווץ כשמשהו או מישהו לא מתיישב עם תפיסתי ועמדתי. להכיר בתרומתו להתפתחות הגדולה של כולנו ולהתפתחותי. לאפשר לסדקים בתוכי להכניס את האור ולהתרפא. ואני בוחרת היום מחדש.
באלוהים.
בי.
בכם.
גמר חתימה טובה